<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער השני</h1>
<h2>דף עא.</h2>
בפרק מי שאחזו תניא אם לא יגיד [ונשא עונו] פרט לאלם שאינו יכול להגיד. ואקשי ר' זירא אמאי הרי יכול להגיד מתוך הכתב אמר ליה אביי עדות קאמרת שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. וגרסינן [נמי] בפרק ארבעה אחין [יבמות ל"א ע"ב] גבי מפני מה לא תקנו זמן בקידושין וכו' דאי דכירי סהדי ליתו ולסהדי ואי לא זמנין דחזו מכתבא ואתו ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. וכתב רש"י ז"ל בפירוש החומש [דברים י"ט] על פי שנים עדים פרט שלא ישלחו כתבם לבית דין. והרמב"ם ז"ל כתב בפרק (י"ג) [ג'] מהלכות עדות [ה"ד] דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני נפשות ולא בדיני ממונות אלא מפי עדים שנאמר [דברים י"ט] על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידם אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימין כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ואין דנין בעדות שבשטר דיני קנסות ואין צריך לומר במכות ובגלות אלא מפיהם ולא מכתב ידם. והר"ם הכהן ז"ל כתב עליו חבילות חבילות של תשובות. והרז"ה ז"ל [יבמות שם] כתב שכתיבת שטרות לאו דרבנן היא דאם כן בטלת וכתוב בספר והעד עדים [ירמיה ל"ב]. ומפיהם ולא מפי כתבם מתוקם בשלא אמר לעדים כתבו או שיש להם ספר זכרונות לכתוב עליו עדותם ושכחו העדות ואינם נזכרים לה אלא מהמזכרת והולכים ומעידים עליה בבית דין דאז הוי מפי כתבם ולא מפיהם, אבל כשצוה אותם לכתוב דאורייתא היא, והעדים החותמים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין, כדאיתא בפרק קמא דגטין [ג' ע"א] ובפרק ב' דכתובות [י"ח ע"ב]. וכן כתב הרב בעל ההשלמה בפרק מי שאחזו. ואבי זקני הרמב"ן ז"ל בספר המצות שלו [שורש ב'] רצה לקיים דכתיבת שטרות דאורייתא ומצא דרך שאף בדיני קנסות ובדיני נפשות דנין על פי עדות שבשטר, וכמו שהאריך שם בעקר השני הרוצה לעמוד על עקרן של דברים יעיין שם וכאן אין מקום להאריך. והריא"ף ז"ל כתב [יבמות שם] דמפיהם ולא מפי כתבם היינו בכענין מזכרת שכותבין כמו שכתב הרז"ה ז"ל אבל כל שיוצא מתחת יד בעלים מפיהם קרינן ביה דעדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי. והרב בעל העטור ז"ל כתב במאמר זמן דבכל ענין הויא עדותן מפיהם ולא מפי כתבם וגבי ממשעבדי. והרא"ה הלוי ז"ל כתב דכי אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם היינו כל זמן שלא יצא השטר מתחת ידם ובאים להעיד מתוך מה שבשטר ואינם זוכרים העדות, אבל כל שיצא מתחת ידי העדים לידי הבעלים אף על פי שאין זוכרין העדות לא קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם דעדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין דמי. אבל לא נתחוורו דבריו אל אחיו הרב ר' בנבנשת הלוי ז"ל. וגם יש אל הראב"ד ז"ל [עדות פ"ח ה"ה] דברים בזה לא נתחוורו לי ולפיכך לא רציתי לכתבם. ורבינו תם ז"ל היה נוהג שכשהעדים היו רחוקים מבית דין שהיו שולחין כתב ידם וקאמר דלא קרינן בה מפיהם ולא מפי כתבם כיון שהם זוכרים עדותם. וכן כתבו רבותינו בעלי התוספות ז"ל [יבמות ל"א ע"ב, ב"ב מ' ע"א]. וכתבו [דההיא] דבפרק מי שאחזו [גיטין ע"א ע"א] אם לא יגיד פרט לאלם לא קשיא דלימא לכתוב עדותו על השטר דשאני אלם דכיון שאינו יכול להגיד בפה אינו מעיד בכתב דהראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ושאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו. וכן כתב נמי הרב בעל העיטור ז"ל בקיום עדות. וכן היא מסקנת הרא"ש ז"ל בפרק ארבעה אחין [יבמות פ"ג סימן ז']. ולפי דברי הר"ז הלוי ז"ל דיני נפשות וקנסות ומכות וגלות אין דנין בעדות שבכתב דלא שייך בהו שיאמר להם כתבו ויהיה נסכם בזה עם הרמב"ם ז"ל. (וכן דעת הרשב"א ז"ל ותלמידו התי"ט ז"ל), אבל לפי דעת רבינו תם ז"ל שנים שראו באחד (שיהרג) [שהרג] את הנפש כותבין ושולחין בבית דין והוא הדין בקנסות ומכות וגלות. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שיש קצת (קשיא) [קושיא] על דברי ר"ת ז"ל מדאמרינן בפרק שבועת העדות [שבועות ל' ע"ב] אמר רבה בר רב הונא צורבא מרבנן דידע סהדותא לחבריה [וזילא ביה מילתא למיזל לגביה דיינא דזוטר מיניה] לא ליזיל לבי דינא דזוטר מיניה דהאי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף וגו' לא שאנו אלא בממון אבל באיסורא אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה', ואם איתא שיכול לכתוב עדות יכתבנה וישלחנו לבית דין, וכן באיסורא לא ליזיל ויכתוב עדותו וישלחנו וכל שכן דעביד תרתי עשה דעדות ועשה דכבוד תורה וירא שמים יצא את כלם. ועוד לדברי ר"ת ז"ל שאפילו במכות וגלות ועדות נפשות משלחין אגרותיהן לבית דין קשה דהא בעינן דרישה וחקירה כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין [ב' ע"ב] ובפרק אחד דיני ממונות [שם ל"ב ע"א] ובסוף יבמות [קכ"ב ע"ב]. והנה לדברי הר"ז הלוי ז"ל שכתב שכל מה שאמר לכתוב כותבין ולא קרי ביה מפיהם ולא מפי כתבם כל אותן עדיות אין בהם דרישה וחקירה וגם לדברי אבי זקני הרמב"ן ז"ל גם כן שמוצא דרך (שבעדיות בכתב שדיני נפשות) [שבעדות בכתב יש דיני נפשות] כל אותן עדיות ובכל אותן דרכים אין צריך בהם דרישה וחקירה כמו שהוא מבואר שם מדבריו, אבל לדברי ר"ת ז"ל קשה ואפשר שאף רבינו תם ז"ל לא הכשיר אלא בעדות שאינה צריכה דרישה וחקירה, מכל מקום קשה לדבריו צורבא מרבנן למה לא ישלח כתבו לבית דין. וראיתי בספר המצות קטן שמביא ראיה לדברי רש"י ז"ל בשם ה"ר יעקב מפרו"ביש ז"ל מדאמרינן בסנהדרין בפרק כהן גדול [י"ח ע"א] דמלך לא מעיד ולא מעידין לו ואם איתא ישלח כתבו לבית דין, דומה לקושייתי שהקשיתי על דברי ר"ת ז"ל. מכל מקום סברת הרז"ה ז"ל והרמב"ן ז"ל נראית המחוורת שבכולם ובכלהו אית בהו פרכא לבד מדידהו כנ"ל.
